Ma'asser Cheni
Daf 19b
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא 19b בְהֵמָה טְמֵיאָה מַהוּ שֶׁתִּיטְעַן עֲמָדָה וְהַעֲרָכָה. אָמַר לֵיהּ אִילוּלֵי דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן חַיָּה טְהוֹרָה אֵינָהּ טְעוּנָה עֲמָדָה וְהַעֲרָכָה בְּהֵמָה טְמֵיאָה לֹא. אָמַר רִבִּי הִילָא וְתַנֵּי כֵן וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ. מַה בְּהֵמָה טְמֵיאָה מְיוּחֶדֶת שֶׁשָּׁוָה שְׁעַת פִּדְיוֹנָהּ לִשְׁעַת הֶקְדֵּישָׁהּ. אַף אֲנִי אַרְבֶּה אֶת הַמֵּיתָה שֶׁשָּׁוָה שְׁעַת פִּדְיוֹנָהּ לִשְׁעַת הֶקְדֵּישָׁהּ. וּמוֹצִיא אֶת שֶׁאָמַר הֲרֵי זֶה הֶקְדֵּשׁ וּמֵיתָה שֶׁלֹּא שָׁוָות שְׁעַת פִּדְיוֹנָהּ לִשְׁעַת הֶקְדֵּישָׁהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן חֲמוֹר מוֹעֲלִין בָּהּ וּבַחֲלָבָּהּ. וְחָלָב לָאו כְּמֵיתָה הִיא. וְכָל שֶׁהוּא טָעוּן פִּדְיוֹן מוֹעֲלִין בּוֹ. אִין תִּפְתְּרִינֵיהּ לְשֵׁם הִילְכוֹת מֵיתָה לֹא יָכִיל דְּתַנִינָן חֲמוֹר. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא תִּיפְתָּר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת אֵין טְעוּנִין עֲמָדָה וְהַעֲרָכָה. אָמַר לֵיהּ אִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן לָמָּה לִי חֲמוֹר אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל בְּהֵמָה.
Traduction
Mais, demanda R. Jérémie, en présence de R. Zeira, est-ce qu’un animal impur (consacré aux usages des cohanim) a aussi besoin d’être présenté et estimé? Certes, répondit-il. Si R. Yossé dit au nom de R. Yohanan qu’un animal sauvage pur n’a pas besoin d’être présenté et estimé, on ne l’eût pas exigé non plus pour l’animal impur (mais l’inverse à lieu). En effet, dit R. Ila, on a enseigné que l’on tire du verset (Lv 27, 27) S’il s’agit d’un animal impur on le rachètera selon l’estimation, cette déduction: de même que pour l’animal impur il y a cela de particulier qu’il y a égalité entre l’heure du rachat et celle de la consécration (étant aussi inapte à l’autel avant qu’après cet acte), on peut de même y comprendre le cas où cette bête morte a été consacrée, en disant qu’il y a aussi égalité entre l’heure du rachat et celle de la consécration (113)''On devra donc la racheter et dire que si celle avait survécu à la consécration, on la rachéterait; de même, si elle a été consacrée après sa mort, sans se préoccuper de l'impossibilité de la présentation'', tandis que l’on exclut celui qui vient de consacrer la bête encore en vie et morte après; pour ce dernier cas de mort, l’heure du rachat et celle de la consécration ne seront pas égale (et le rachat ne peut plus avoir lieu). En effet, dit R. Yossé, une Mishna (114)Traité Méila, 3, 5 confirme cette explication, en disant: ''C’est une prévarication de tirer parti d’une ânesse consacrée au Temple, ou même de son lait''. Or, pour le lait, on ne saurait pas plus que la bête morte la présenter au Temple, et pourtant du moment qu’il y a la défense de prévarication, il y a aussi l’obligation du rachat (donc, ce dernier est admissible, même lorsqu’il n’y a pas de présentation). Toutefois, fut-il ajouté, on ne saurait rien conclure de cette Mishna au sujet de la bête morte, puisqu’il est question d’une ânesse vivante (pouvant être présentée), puis de son lait (non présentable). Aussi, R. Hanina dit en présence de R. Mena: cette Mishna est justifiable selon R. Simon, qui ne distingue pas entre la possibilité de présenter, ou non (115)Mishna, (Temoura 7, 3). S’il en est ainsi, répliqua-t-il, et que cette Mishna est de l’avis de R. Simon, à quoi bon parler d’une ânesse (impure); il en serait de même de tout animal pur (puisque selon lui, le terme biblique impur indique une défectuosité qui serait advenue; c’est donc conforme aux autres rabbins).
Pnei Moshe non traduit
בהמה טמאה מהו שתיטען העמדה והערכה. הואיל ואינה אלא לקדשי בדק הבית וקס''ד דמה דאמר ר' יוחנן עשו אותו כקדשי בדק הבית לטעון העמדה והערכה דוקא במת קאמר דא''א לקיים בו העמדה והערכה הלכך מעכב ואינו יכול לפדותו ויקבר אבל בהמה טמאה דאפשר לקיים בה ובעי מהו שתיטען העמדה והערכה כלומר דמעכב בה:
א''ל מאי תיבעי לך אילולי דאמר ר' יוסי בשם רבי יוחנן וכו'. האי אילולי כמו אילו מיתפרשא כלומר אילו הוה אמר חיה טהורה אינה טעונה העמדה והערכה שפיר הוה מדייקת איפכא הא בהמה טמאה לא אמר א''כ הטעם לאו משום דקדשי ב''ה לא היה בכלל העמדה והערכה דאי הכי לימא סתם קדשי בדק הבית אינם טעונים העמדה והערכה אבל השתא דקאמר חיה טהורה עשו אותה כקדשי בדק הבית לטעון העמדה והערכה א''כ ש''מ דכל קדשי בדק הבית טעונין העמדה והערכה. א''נ יש לפרש דכולא שמעתתא בקדשי בדק הבית שמתו מיירי והיינו דאמר ר' יוחנן חיה טהורה עשו כקדשי בדק הבית ולא קאמר סתם דהא ודאי חיה קדשי ב''ה היא אלא משום דשאר קדשי ב''ה דוקא אם מתו אחר שהקדישן אין להן פדיון אבל אם הקדישה מתה יש להן פדיון כדלקמן לפיכך אמר כקדשי ב''ה כלומר כדין קדשי בדק הבית שמתו אחר שהקדישן כדמיירי במתני' לפיכך אין לה פדיון ובעי ר' ירמיה אם בהמה טמאה נמי הדין כן או דילמא דמחשבינן להקדישה כשהיא מתה ויש לה פדיון ואינה טעונה העמדה והערכה והשיב לו ר''ז אילו אמר ר' יוחנן דחיה טהורה אינה טעונה העמדה והערכה כשהקדישה מתה שפיר דהוה מבעי לך דאפשר בהמה טמאה לא אלא אפי' הקדישה מתה יש לה פדיון אבל עכשיו דלא איירי ר' יוחנן כלל בהקדישה מתה אלא אמתני' קאי דמיירי בהקדיש ואח''כ מת דטעון העמדה והערכה ואין לו פדיון וא''כ בבהמה טמאה נמי הדין כן דמאי שנא. והשתא שייך שפיר הא דבתרה:
ותני כן. בת''כ פ' בחוקותי דדריש קרא ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך והכי איתא התם טמאה לרבות את המתה יכול אפי' אמר ה''ז הקדש ומתה תפדה ת''ל והעריך את שיש לו עמידה יש לו הערכה ואת שאין לו עמידה אין לו הערכה מנין לרבות את המתה ולהוציא את שאמר ה''ז הקדש ומתה אחר שריבה הכתוב ומיעט הרי אנו למדין אותה מבהמה טמאה מה בהמה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה אף אני ארבה את המתה ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה אלמא דכל היכא שמתה בשעת הקדישה יש לה פדיון ואינה טעונה העמדה והערכה ואם הקדישה ואח''כ מתה אין לה פדיון ובהמה טמאה לעולם שוה שעת פדיונה לשעת הקדישה:
מתני' אמרה כן. דהקדישה מתה יש לה פדיון דתנינן בפ''ו דמעילה חמורה מועלין בה ובחלבה וחלב לאו כמתה מעיקרא היא דהא לא שייך ביה העמדה וכל שהוא טעון פדיון מועלין בו וא''כ מדמועלין בו יש לו פדיון אלמא מתה מעיקרא לא בעי העמדה והערכה:
אין תיפתרינה משום הילכת מיתה. כלומר ואם דבעית למידחי ולומר דלעולם בעלמא מתה מעיקרא לא שמעינן מהאי מתני' והא דמועלין בחלב טעמא לאו משום חלב עצמו הוא אלא משום החמור הוא דיש בו הילכת מיתה דהרי שוה שעת פדיון כשעת הקדש וכיון שנהנה מן החלב כנהנה מן החמור הוא והלכך מועלין דהא ודאי חמור עצמו יש לו פדיון דבהדיא כתיב ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך אלא דאנן בעינן למילף דבעלמא נמי מתה מעיקרא יש לה פדיון והלכך מצית למידחי דמחלב לא שמעינן מידי דטעמא משום החמור עצמו דיש בה הלכות מיתה:
לא יכיל דתנינן חמור. כלומר הא לא מצית אמרת הכי דהא תנינן חמור מועלין בו ובחלבו וכיון דקתני בהדיא ובאנפי נפשיה חמור מועלין בו ש''מ דטעמא דחלב לאו משום כנהנה מהחמור הוא דאי הכי ליתני חמור מועלין בחלבה אלא ע''כ הא דמועלין בחלב משום דידיה הוא וש''מ דבעלמא נמי מתה מעיקרא יש לה פדיון:
תיפתר כר''ש. ומנא לך לאוכוחי מהאי מתני' דילמא כר''ש אתיא דלא בעי העמדה והערכה בקדשי ב''ה והשיב לו אם כר''ש מאי שנא חמור דנקט משאר כל בהמה טמאה אלא ודאי הא דנקט חמור משום החלב הוא דנקט שכן דרך לשתותו לרפואה ולאשמועינן דמועלין בחלב בפני עצמו ולא דטעמיה דהוי כנהנה מן החמור וכדאמרן:
Ma'asser Cheni
Daf 20a
אָמַר רִבִּי זְעִירָא 20a אָֽמְרָה תוֹרָה פּוֹרְטֵיהוּ בַמִּקְדָּשׁ וְכוֹנְסֵהוּ בִגְבוּלִין מַה בְּמִקְדָּשׁ יָצָא קַנְקַן לְחוּלִין. אַף בִּגְבוּלִין נִתְפָּשׂ קַנְקַן מַעֲשֵׂר.
Traduction
R. Zeira dit: la loi prescrit de disperser cet argent en le dépensant dans l’enceinte sacrée et de le ramasser aux frontières de la Palestine (par échange); de même qu’au Temple (à Jérusalem) la cruche devient profane si l’on y achète du vin en cruches fermées, le caractère sacré englobe même les cruches qui restent acquises à la 2e dîme (tandis qu’il n’en est pas de même pour les cruches ouvertes, qui restent toujours libres).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמרה תורה פורטהו במקדש וכונסהו בגבולין. טעמא דמתני' מפרש דקתני בכנס לתוכן יין סתם ומשסתמן קרא שם מעשר קנה מעשר את הקנקן משום דכך מצינו שאמרה התורה פורטהו במקדש כלומר במקום המקודש בירושלים פורטהו להכסף מעשר ותקח בו בכל אשר תאוה נפשך לאכול בקדושת מעשר וכונסהו בגבולין אם יש לך מעשר בגבולין כונסהו להעלותו לירושלים ולאכלו שם:
מה במקדש יצא קנקן לחולין. כלומר מה מצינו בלוקח יין בכסף מעשר בירושלים ואם לקח חבית סתומה יצא הקנקן לחולין כדתנן בפ''ק הלוקח כדי יין סתומות מקום שדרכן לימכר סתומות יצא הקנקן לחולין משום דהקנקן טפל להיין ונבלע דמיו בדמי היין וא''צ למכרו ולאכול דמיו בקדושת מעשר כדפרישית שם:
אף בגבולין נתפס קנקן מעשר. כלומר ומכאן למדנו דבגבולין איפכא הוא ולחומרא שאם בשעת קריאת שם להמעשר שהוא בגבולין קורא שם להמעשר כשהוא בחבית סתומה נעשה הקנקן טפל להיין וחל שם מעשר גם על הקנקן לפי שלעולם אמרינן בקנקן סתום שהוא טפל להיין בין שהוא לקולא כגון שלוקח בכסף מעשר בירושלים ובין בגבולין כשקורא שם להמעשר שהוא לחומרא:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּינִי מַתְנִיתָא. אִם עַד שֶׁלֹּא גָפָן קָרָא שֵׁם לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר קַנְקַן. מִשֶּׁגָּפָן קָרָא שֵׁם קָנָה מַעֲשֵׂר קַנְקַן. עַד שֶׁלֹּא גָפָן קָרָא שֵׁם עוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה. מִשֶּׁגָּפָן קָרָא שֵׁם מְקַדְּשׁוֹת כָּל שֶׁהֵן. אִם עַד שֶׁלֹּא גָפָן קָרָא שֵׁם תּוֹרֵם מֵאֶחָד עַל הַכֹּל מִשֶּׁגָּפָן קָרָא שֵׁם תּוֹרֵם מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
Traduction
R. Hiya dit au nom de R. Yohanan qu’il faut ainsi compléter la Mishna: si, avant de les avoir bouchées, on a désigné nominalement la 2e dîme, cela n’implique pas qu’elles sont forcément de 2e dîme; mais si la désignation a eu lieu après le bouchage, le caractère sacré reste empreint même à la cruche. Si la désignation a eu lieu avant le bouchage, elle est annulée en cas de mélange parmi cent et une semblables; si la désignation a lieu avant le bouchage, on peut prélever l’oblation de l’une d’elles pour libérer tout; mais si le bouchage a eu lieu après, il faut prélever l’oblation sur chacune séparément.
Pnei Moshe non traduit
כיני מתניתא אם עד שלא גפן קרא שם וכו'. כלומר שלא תטעה לפרש דהאי זלף לתוכן סתם וכו' ארישא קאי שכנס לתוכן יין של מעשר שני ולא פירש שהוא בתורת שאלה דאי הכי אין טעם לחלק בין עד שלא גפן ובין משגפן אלא כן צריך לפרש המתני' עד שלא גפן קרא שם וכו' ומילתא באנפי נפשה היא ולא קאי ארישא אלא בשכנס לתוכו סתם והיינו עד שלא קרא לו שם מעשר אלא היין של טבל היה ואם עד שלא גפן קרא שם מעשר לא קנה המעשר להקנקן דכל זמן שלא סתמן אין הקנקן טפל להיין וכן לענין תרומה וכדפרישית במתני':
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁל יַיִן אֲבָל בְּשֶּׁלְשֶׁמֶן בֵּין עַד שֶׁלֹּא גָפָן בֵּין שֶׁגָּפָן לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר קַנְקַן. בֵּין עַד שֶׁלֹּא גָפָן בֵּין מִשֶּׁגָּפָן עוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה. בֵּין עַד שֶׁלֹּא גָפָן בֵּין מִשֶּׁגָּפָן תּוֹרֵם מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.
Traduction
Toutefois, ceci s’applique seulement au vin (118)Tossefta sur Maasser Sheni, 3; mais pour l’huile (pour laquelle la cruche n’est pas un accessoire), lorsque le bouchage est déjà effectué, le caractère sacré de la 2e dîme n’englobe pas la cruche. En tous cas, soit avant, soit après cette opération, elles s’annulent dans 101 parts semblables et l’on peut se servir de l’une pour libérer tout le reste.
Pnei Moshe non traduit
בד''א בשל יין וכו'. תוספתא היא בסוף פ''ב דבשל שמן אין הקנקן טפל לו לפי שאין דרך למכור השמן עם הקנקן לפיכך לעולם חשוב הוא בפני עצמו וכן לענין תרומה לא חשוב כל קנקן וקנקן הסתום להיות נטפל להשמן שבו ולפיכך לעולם עולות באחד ומאה ותורם מאחת על הכל:
אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה וְקַשְׁיָא עַל דְּבֵית שַׁמַּי מָה בֵּינָהּ לַחֲמִשָּׁה שַׂקִּין בְּגוֹרֶן. אִלּוּ חֲמִשָּׁה שַׂקִּין בְּגוֹרֶן שֶׁמָּא אֵין תּוֹרְמִין וּמֲעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה.
Traduction
R. Hanania dit qu’il y a une contradiction entre ce qui est dit ici et l’opinion de Shammaï: quelle différence y a-t-il entre le présent cas et la règle des 5 sacs dans un même grenier? Est-ce que pour ces 5 sacs voisins on ne doit pas pouvoir prendre de l’un d’eux, soit l’oblation, soit la dîme, pour libérer le reste? (et si, d’un côté, le voisinage entre en compte, n‘en serait-il pas de même pour ce cas)?
Pnei Moshe non traduit
גמ' וקשיא על דב''ש מה בינה וכו'. האי קושיא לפי' ריב''ל דלקמיה היא דקאמר על הראשונה הושבה כלומר על ענינא דרישא במתני' דלעיל הושבה האי פלוגתא כדפרישית במתני' בפי' הא' והלכך קשיא על ב''ש דקאמרי מפתח ומערה לגת כדי שיתרום תרומה אחת על הכל וכי מה בינה לחמשה שקין בגורן שמא אין תורמין ומעשרין זע''ז בתמיה וה''נ בפתיחה בלחוד סגי להאי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source